בואו נדבר על שנות הילדות – לפני שנסכם ונתייק אותן לכאן או לכאן.
שנות הילדות, בדיוק כמו אלה של הבגרות, מורכבות מפסיפס בלתי נגמר של אירועים, אפיזודות והתרחשויות. חלקן שמחות יותר וחלקן פחות.
רגע לפני שנמשיך רק נבהיר, שאנחנו מדברים כמובן על הרוב המוצק. הרי ברור שבקצוות יש מאיתנו שחוו ילדות קשה ויוצאת דופן, והטענות שלהם על ילדותם האבודה, צודקות מאין כמותן.
אף אחד מאיתנו לא חווה ילדות מושלמת, נטולת פגמים והתמודדויות, ומנגד רובנו גם לא חווינו ילדות טראגית ואפוקליפטית ללא אירועים חיוביים ומשמחים.
אז מה גורם לחלק מהאנשים לספר על ילדות מוווושלמת. ולחלק אחר לספר על ילדות לא ממומשת וכאובה?
ל NLP יש תשובה נהדרת לכך, והיא מתחלקת ל2 חלקים:
האופן בו אנחנו זוכרים דברים:
הזיכרון שלנו הוא לא משהו שאנו שולטים בו. הוא בוחר באופן עצמאי מה לזכור היטב ומה לעמעם, מה להעצים ומה להחליש, מה לתייק ומה להשמיט.
על פי רוב הזיכרון לא ינצור לאורך זמן אירועים שגרתיים מהיום יום. אלא בעיקר אירועים קיצוניים לטוב או לרע. לא פעם ישמיט הזיכרון גם חלקים מובחרים וחיוביים מחיינו, ויסלק אותם מהתודעה שלנו.
מה שברור זה שלאופן בו אנחנו זוכרים את הילדות שלנו, יש משקל עצום על איך שנסכם אותה. אם הזיכרון שלנו תייק כמה אירועים לא נעימים, ובד בבד השמיט את מגביליהם החיוביים, ייתכן מאוד שניתן לילדות שלנו את הכותרת הכואבת 'ילדות מפוספסת' למרות שבמציאות זה לא היה המצב האובייקטיבי.
האופן בו אנחנו מרגישים, חשים ומפרשים דברים
גם על ההרגשות, התחושות והמחשבות שלנו אין לנו שליטה. בטח לא בילדות, שאז המודעות העצמית ויכולת השפיטה הבריאה אינן בשיאן.
מה שאומר שייתכן שהרגשנו בילדות הרגשות קשות כלפי דברים, למרות שהם היו סבבה לגמרי בעיניים אובייקטיביות. ונתנו פרשנות גרועה ולא נכונה לדברים שהיו דווקא חיוביים לגמרי.
ונביא דוגמה: ילד בן 5 שההורים שלו טסים לחו"ל ולוקחים איתם את האח הקטן, בעוד הוא נשאר מאחור אצל הדודה הנחמדה של המשפחה. הילד עשוי לפרש ולחוות את הסיטואציה כנטישה, וכהעדפת האח הקטן על פניו, ולהסיק מכך שהוריו לא אוהבים אותו מספיק. בעוד שבמציאות האח הקטן לא נשאר בארץ מכיוון שהוא היה בן שנה בלבד, ואף אחד לא הסכים לקחת עליו אחריות, מה שאילץ את ההורים לצרף אותו לחופשה.
מה שאנחנו למדים מהדוגמה הנ"ל, זה שמבחינת הילד גם אם יסבירו לו אלף הסברים, התחושה הסובייקטיבית שלו והפרשנות האינדיבידואלית שלו לסיטואציה, עשויות להיות שליליות וקשות. ובאור זה הוא יראה את האירוע גם שנים קדימה, עת יגדל ויהיה לאיש.
אז גם אם אתם מסתובבים שנים רבות עם תחושות קשות על הילדות שלכם, אולי זה הזמן לבחון את הדברים מזווית אחרת, או יותר נכון דרך המשקפיים הבריאים של שיטת NLP.
האם יש דרך לשנות את חוויית ה'ילדות העשוקה' לילדות טובה?
אחרי שלמדנו ביחד מה גורם לנו לזכור את הילדות בצורה לא מאוזנת, זה בהחלט הזדמנות בעבורנו לתת לילדות שלנו חיים חדשים, ולקבע אותה מחדש בתודעה שלנו בצורה נכונה ובריאה יותר.
כיצד עושים את זה?
חוזרים לילדות, וחווים מחדש הכול בצורה בוגרת ונכונה
רשמו לפניכם את האירועים האלה, שמבחינתכם הפכו את הילדות שלכם ללא טובה. ותפליגו בדמיונכם בחזרה לאותם מקרים, אלא שהפעם תאירו את הדברים באור אחר, ותעניקו פרשנות נכונה יותר לכל מקרה ומקרה.
המודעות לכך שחוויית הילדות השלילית שלנו, היא נגזרת של תחושות, רגשות, מחשבות לא מודעות, וזיכרונות סלקטיביים. מאפשרת לנו לעשות לעצמנו שידוד מערכות מועיל. נוכל להשתיל בתודעתנו פרשנויות חדשות לאירועים ישנים, ולגרום לעצמנו להרגיש תחושות חיוביות כלפי אותם מקרים שנזכרו אצלנו כשליליים עד עתה.
מה שיקרה לנו כתוצאה מזה, יהיה מדהים. פתאום נהיה רגועים ושלווים יותר לגבי העבר שלנו, ונעריך הרבה יותר דמויות מהעבר כמו: הורים, מורים חברים וכו'.
לסיכום:
- לא כל מי שמסתובב עם תחושה שהייתה לו ילדות עשוקה, אכן חווה אחת כזו.
- לפעמים אלה תחושות, רגשות, מחשבות ופרשנויות לא נכונות, וזיכרונות סלקטיביים מהילדות – שיוצרים מצג שווא שהילדות שלנו הייתה קשה.
- הבנה זו, מאפשרת לנו לחוות את הילדות מחדש, ולתת חיים חדשים לעבר שלנו.
